הערכה מושכלת של שווי אוספי כלי בית עתיקים מצריכה התבוננות פרטנית בכל אובייקט לצד ראייה רחבה של המכלול כולו. ראשית יש לזהות במדויק את החומרים מהם עשוי כל פריט – חרס, חרסינה, זכוכית, מתכת, עץ, קרמיקה, פורצלן וכד'. בהמשך, ננסה לקבוע את התקופה והמקום בהם יוצר הפריט תוך הסתמכות על מאפייני העיצוב, הסגנון והטכנולוגיות הרלוונטיים. שלב חיוני הוא בדיקת מצב ההשתמרות – האם הכלי שלם או שבור, נקי או מוכתם, האם עבר שיפוצים או הדבקות ומה רמת הבלאי הטבעי לאחר שנים של שימוש. ערכם של כלים המעוטרים ביד אמן בחריטות, בציורים, בהדפסים ובטכניקות ייחודיות הוא גבוה יותר. חשוב לחפש גם חותמות, חתימות וסימני זיהוי אחרים שיכולים ללמד על היוצר, על אזור הייצור או על הבעלים המקוריים. רמז נוסף לערך הוא מידת הנדירות של הכלי או הסדרה ביחס לפריטים מקבילים בשוק המשני. לבסוף, גם הסיפור שעומד מאחורי רכישתו או הגעתו של האוסף לידיים הנוכחיות עשוי להשפיע על התמחור. כל הנתונים הללו, לצד השוואה לעסקאות דומות שנערכו לאחרונה, יעוגנו לכדי טווח שווי סופי המתאים לרגע הנתון.