הערכה מהימנה של ערכם הכספי של חפצים עתיקים מאמריקה הקדומה צריכה להתבסס על ניתוח מעמיק וידע ספציפי בתחום. תחילה, חייבים לשייך כל ממצא לתרבות ולתקופה הרלוונטיים – אולמקים, זפוטק, אצטקים, מאיה, אינקה וכד'. לאחר מכן יש לקבוע את החומרים והטכניקות המרכזיים בהם נעשה שימוש – חרס, אבן, מתכות, עצם, אבני חן, טקסטיל ועוד. כל אובייקט ייבחן מבחינת תפקודו ושימושו המקורי – פולחני, מעמדי, טקסי או יומיומי – בהתאם לעדויות הארכיאולוגיות. שלב אבחון חיוני הוא בדיקת מצב השתמרותו של כל פריט – עד כמה הוא שלם ותקין, האם יש בו סדקים, חסרים או פגמים ואילו שינויים ותוספות מאוחרים עבר במהלך הדורות. ערך מוסף יש לחפצים המעוטרים בטכניקות אומנותיות ייחודיות כמו ציור, חריטה, הטבעה או פיסול תבליט. נדיר במיוחד למצוא כתובות, סימנים וסמלים המעידים על האומן היוצר, על מקום הייצור או על בעלות אישית. שיקולי נדירות והיצע בשוק העולמי קריטיים בכימות שוויו של כל פריט ושל האוסף כולו. בסופו של דבר, יעילה מאד גם השוואה למכירות פומביות ולעסקאות קודמות במוצרים מקבילים מאותה קטגוריה ותקופה, על מנת לקבוע טווח מחירים סביר להערכה.